פסק-דין בתיק ע"פ 7408/09

השופט צ' זילברטל:

1.        ערעור על גזר דינו מיום 1.9.2009 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' אלרון, כ' סעב ומ' גלעד) בתפ"ח 5037/08. על המערער נגזר עונש של מאסר עולם, לאחר שקודם לכן, ביום 6.1.2009, הורשע על יסוד הודאתו בעבירת רצח בכוונה תחילה. השאלה הניצבת בפנינו בגדרי ערעור זה היא האם בדין נדחתה טענת המערער להפחתת עונשו במסגרת הוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

כתב האישום

2.        כתב אישום הוגש נגד המערער ביום 24.8.2008. לפי המתואר בכתב האישום, המערער והמנוחה היו נשואים זה לזו והורים לשלושה ילדים. ביום 12.6.2008 הגיש המערער תביעת גירושין לבית הדין הרבני בחיפה. ביום 26.7.2008 בשעה 22:00, למרות שכבר לא התגורר יחד עם המנוחה וילדיהם, הגיע המערער לדירת מגוריהם יחד עם אחיו, י.ג בין המערער לבין המנוחה התנהלו חילופי דברים בנוגע לפרידתם, והמנוחה החלה לארוז חפצים לשם יציאה מהבית וביקשה מהילדים להיערך ליציאה גם כן. או אז החליט המערער להמית את המנוחה. הוא שלף סכין בעלת להב ארוך וחד ונכנס לחדר השינה בו שהתה המנוחה, אחז בה בחזקה, ודקר אותה עשרות פעמים: בצוואר, בכתף, בפנים, בגוו ובגפיים העליונים. מותה של המנוחה נגרם מנזק חמור לכלי הדם. נוכח האמור, הואשם המערער ברצח בכוונה תחילה.

הכרעת הדין ושמיעת הראיות לעניין העונש

3.        המערער כפר בתחילה במיוחס לו, אולם לאחר מכן בחר שלא לנהל הוכחות בשאלת אחריותו הפלילית, וביום 6.1.2009 ביקש מבית משפט קמא לאפשר לו לחזור בו מכפירתו, להודות, ולטעון כי יש להשית עליו ענישה מופחתת בהתאם לסעיף 300א(א) לחוק העונשין (להלן: סעיף 300א(א)). בית המשפט קיבל את הבקשה, והמערער הודה בעובדות כתב האישום. סמוך לאחר מכן הרשיע בית המשפט את המערער בעבירת רצח בכוונה תחילה והורה על קיום דיון בשאלת תחולת סעיף 300א(א). במסגרת דיון זה העידה המשיבה את הפסיכיאטר ד"ר ב' ראוכברגר, אשר ערך את הבדיקה הפסיכיאטרית למערער לאחר מעצרו, ונשמעו גם המומחה מטעם ההגנה, הפסיכיאטר ד"ר פיוטר מלב, והמערער עצמו.

חוות דעתו של ד"ר ראוכברגר ועדותו בבית המשפט

4.        חוות הדעת של ד"ר ראוכברגר (ת/1), אשר הוגשה ביום 17.8.2008, מבוססת על הערכה שנעשתה למערער במחלקה פסיכיאטרית משפטית בבית חולים לחולי נפש "שער מנשה", בימים שלאחר הרצח, בין יום 31.7.2008 ליום 13.8.2008; על מסמכים רפואיים נוספים החל משנת 2000; ועל מסמכים משפטיים וחומרי חקירה, כולל תשאולים וקטעי טלוויזיה בהם תועד המערער משיב בקצרה לשאלות עיתונאים בבית המשפט.

           ד"ר ראוכברגר סקר את ההיסטוריה הרפואית של המערער, ובתוך כך את העובדה כי המערער אושפז בכפייה פעמיים בשנים 2000 ו-2001, ואובחן כסובל מסכיזופרניה. בשלהי שנת 2000 אושפז המערער בכפייה במשך כחודש וחצי, במחלקה סגורה בבית חולים טירת הכרמל, לאחר שסבל ממחשבות שווא ומהזיות שמיעה, ואיים לפגוע בעצמו ובבתו. כמה חודשים לאחר מכן, בשנת 2001, שוב אושפז המערער בכפייה, למשך חודש. מעבר להיסטוריה הרפואית, התייחס ד"ר ראוכברגר לאירועי ליל הרצח והמעצר לאחר מכן. כמו כן עמד על כך שכשהתקבל בבית החולים לאחר הרצח, בדיקותיו השונות של המערער נמצאו תקינות, מבחינה גופנית, נוירולוגית וקוגניטיבית. מבחינה נפשית נרשם, כי התנהגותו היתה מסודרת ותקינה, ונשללו הפרעות בתפיסה.

           לגבי מהלך ההסתכלות, נכתב בחוות הדעת כי התנהגות המערער היתה תקינה לחלוטין. המערער ניסה למשוך את תשומת לבם של הרופאים לעובדה שמזה מספר חודשים הוא סובל מהזיות שמיעה שפגעו בשליטתו העצמית בעת הרצח, אך לא ניתן על-ידו פירוט וטענותיו בעניין זה היו כלליות, והלכו והצטמצמו עם התקדמות הבדיקה. עוד נכתב, כי התנהגותו לא היתה כזו המאפיינת חולה הסובל מהזיות שמיעה, וכי הוא היה קשוב, ענייני, בעל בוחן מציאות ושיפוט חברתי תקינים. המערער אף הביע חרטה באחת מהשיחות האחרונות עם רופאיו.

           ד"ר ראוכברגר סיכם את חוות דעתו כך:

"מדובר בבחור עם אישיות בלתי בשלה, אגוצנטרית ואימפולסיבית, עם סף תסכול נמוך וקשיי ריסון. בוחן המציאות והשפוט תקינים בדרך כלל, ובמצבים עמומים וטעונים רגשית עשויות להופיע הפרעות זמניות וחולפות בבוחן המציאות ובשפוט. כמו כן, לא הופיעו הפרעות בתהליכים ובתכנים של החשיבה. יכולת להבין את ההגיון שמונח ביסוד הנורמות החברתיות המקובלות נאותה.

מדובר באישיות בלתי יציבה מבחינה אמוציונאלית, מהסוג האימפולסיבי. בחומר המבחנים לא נמצאו ממצאים העשויים להעיד על קיומה של מחלת נפש.

...

בבדיקה פסיכולוגית לא נמצאו נתונים המעידים על קיומם של סימני פסיכוזה, בוחן מציאות ושפוטו תקינים. גם בשיחות עם הרופא התייחס עם בקורת ותובנה לגבי המעשה, התחרט והצטער. הבין היטב את משמעות החשדות המיוחסים לו וידע כיצד להגן על עניינו" (שם, עמ' 5-4) (ההדגשות אינן במקור).

           ולאחר מכן ציין את מסקנותיו כדלהלן:

"1. הנ"ל בעבר אובחן כסובל מסכיזופרניה. במהלך 7 השנים האחרונות מצבו הוגדר כהפוגה (רמיסיה) יציבה ללא סימני פסיכוזה.

2. גם במהלך הסתכלותו הנוכחית הן בבדיקות קליניות חוזרות והן בבדיקה פסזיכו [כך במקור] דיאגנוסטית לא נצפו סימני פסיכוזה.

3. בעת ביצוע מעשה לא היה במצב פסיכוטי, ידע להבדיל בין טוב ולרע. בין מותר לאסור.